חלק ב’ – טוב, אז מה הסיפור עם הקטניות האורגניות? (ואז הפוגה בפלצנות…)

ובכן, מעשה שהיה כך היה:

לפני זמן מה הוזמנתי לסעודת שבת אצל ידידי היקר שמעון ונתבקשתי להביא סלט. בהיותי, מלבד פדלאה, גם שונאת ירקות מושבעת (זה פשוט לא אוכל. נקודה) אני נוהגת לשים בסלטים שלי כלמיני הפתעות שישכיחו ממני (ומשאר הסועדים, אם כי בד"כ זה לא מטריד אותם, אם הם ביקשו שאביא סלט… ) את העובדה שמדובר בירקות רחמנא ליצלן. ובכן, בעודי משוטטת בסופר נפלו עיני על קופסת פלסטיק ובה "נבטוטים". שם מטופש למדי, אך נראה היה שמדובר בבריות קטנות וחביבות (אברי גלעד הגדיר אותן פעם ביעילות "חומוס שנבט, שעועית שנבטה, עדשים ונבטו" וגו' ) בכל אופן מאחר וכשלתי למצוא פקאן סיני, או כל דבר אחר שכולל סוכר, שבתי אל מקרר הירקות ונטלתי קופסה של נבטוטים, אך בעודי מניחה אותה מעדנות בעגלתי צצה בראשי השאלה המטרידה – למה שאשלם ממון רב על הבריות החמדמדות אם אני יכולה לבטח להכין כאלה בבית לבד?

נזכרתי גם באחת שחלקתי איתה חדר בורנאסי שנהגה להנביט שעועית מאש מתחת למיטה. חשבתי אז שזו בהחלט אחת ההזיות, אבל גם השתכנעתי לאכול את זה (עם צ'פאטי!) וזה היה לא כל כך רע בכלל. בכל אופן – אם מתחת למיטה מעופשת בהודו אפשר – אפשר בכל מקום.

אצתי רצתי אל מורי ורבי הרב גוגל שליט"א, וחיפשתי כיצד מנביטין קטניות. נטלתי גרב ניילון ישנה (באמת! זה מה שהיה כתוב!) צנצנת קפה ריקה, ומעט מתערובת החמין של שופרסל שעברה לארון שלנו עוד מהדירה הקודמת של השותפה, שמתי במקום חשוך (קטניות הן בריות פולניות ביותר, אוהבות לשבת בחושך, אחרת הנבטים שלהן יוצאים מרירים), וקיויתי לטוב. בהוראות היה כתוב שצריך להחליף להן את המים פעמיים ביום (ושאפשר להשתמש במים להשקות עציצים. גיב מי א ברייק! איזה עציצים משקים פעמיים ביום?!) ולפי הטבלאות נראה היה שהקטניות שברשותי אמורות להתחיל להצמיח  נבטים חינניים כעבור יומיים- שלושה. למרבה ההפתעה אכן זכרתי לשטוף אותן פעם-פעמיים ביום, אבל עבר יום, עברו יומיים, עבר שבוע ו—כלום. אז החלטתי לא להתייאש אבל כן להיכנע להוראות שבאתר שהסבירו שקטניות הסופר המצויות עוברות ריסוס וטיפול בחום ושאר מרעין בישין ולכן לא יצלחו להנבטה, (חוצמזה שגם עלמה אמרת שקטניות- רק אורגניות) ובדרך לעבודה עצרתי בחנות האורגנית הקרובה (נראה לכם הגיוני שדוקא בחנות האורגנית אין רבע מקום להחנות אופניים?!) והרגשתי נורא מגניבה לדווש על אופניי כשבסל המטען מונחות להן שעועיות העונות לשמות האקזוטיים "אזוקי" "מאש" וגם סתם עדשים וחומוס עם פוזה אורגנית חמורת סבר. חזרתי הביתה, המרתי את הצנצנת בקופסת פלסטיק מרווחת (סתם אינטואיציה) ואת הגרב במגבת מטבח, והתחלתי מחדש.

עברו יום-יומיים-שלושה-שבוע ו—כלום. ובכ"ז החלטתי להמשיך ולא להתייאש. לאט לאט החלו הקטניות להתבקע, ואף להצמיח ראשיתם של נבטים.  החשד שלי הוא שמדובר במזג האויר הירושלמי החורפי שגרם לנבטים להתמהמה כל כך (ולכן אם יש- אני ממלאת מים פושרים) . בסוף אחרי איזה שלושה שבועות , אולי אפילו יותר, התייאשתי, הוצאתי את הקטניות, שטפתי אותן במים קרים, סיננתי ושמתי במקרר. אכלתי אותן עם קוסקוס והיה בסדר, לא יותר מזה. עכשיו הן מחכות במקרר שאיזה שותפה תשים אותן בסלט (לא יקרה). באופן כללי – נראה לי שאין הצער שווה בנזק המלך (ומשק המים הישראלי) זה נחמד וקרנצ'י ומאד מאד בריא, אבל לוקח ה-מון זמן וה-מון מים. אה, וגם מסריח בדרך. לשיקולכם.

ולאלרגים שבכל זאת שרדו עד כאן – מבטיחה שהפוסט הבא יהיה על ספרים או משהו, פחות ירוק והזוי…

קטניות שחלקן קצת נבטו

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s