רגע של עברית

שלום, קוראים לי א' (לא קיצור של אבשלום) ואני פנאטית של השפה העברית.

כן. שגיאות בעברית מעצבנות אותי. בדיבור, בכתיבה, בהגייה. אני מתבאסת כשמישהו מדגיש אות רפויה או להיפך. קופץ לי פיוז כשאנשים כותבים בכתיב מלא מלים שאין להן בכלל כתיב מלא ואני מסננת בשקט תיקונים כשמישהו מבלבל בין זכר ונקבה. אני כמעט אף פעם לא מתקנת, אלא אם כן הוסמכתי לכך מראש (ויש כמה אנשים כאלה). אני בולעת את זה בשקט.

קשה לי עם עילגות ועם עילגים, קשה לי עם רשתות חברתיות, אתרי היכרות ובלוגים, (מטוקבקים אני דוקא משתעשעת, איכשהו). אני חושבת שצריך לקנוס עיתונים על שגיאות כתיב וטעויות תחביר ודקדוק.

שמחתי כשגלגל"צ החזירו את הראל מויאל לאולפן על "לא מְכירים אותך" והתבאסתי כשלא עשו אותו דבר למשינה על "בין הצללים" .

תגידו שאני מתנשאת, מיושנת, מה שתרצו. השפה העברית כאן כדי להישאר, אבל בדרך היא עוברת מוטציות רציניות, ולא עם כולן נוח לי.

אפילו האקדמיה – הגוף הדינוזאורי והמנותק מן המציאות מתכופפת יותר מדי לדעתי, אם כי יש בעולם המוני שמועות על כל מיני דברים שהאקדמיה קבעה שהם פשוט שקר: לא, אי אפשר להשתמש בלשון נקבה אם יש יותר נשים מגברים בחדר, ועם הקוראת מרב מיכאלי הסליחה. דוקא את השטיק שלה (הסתמי אצלה הוא נקבה תמיד) אני מעריכה. לפחות היא עקבית.  

נכון שלשפה חיה יש שלבי התפתחות, אבל זה לא אומר שצריך לרצוח אותה ולהתעלל בגופתה.

הנה כמה שיבושים שנואים עלי במיוחד:

במקום הראשון – "כש" הוא תיאור זמן."ש" איננו כזה, לכן יש לומר "כשהייתי קטנה" ולא חלילה "שהייתי קטנה" (וגם כאן, וכאן, ובעוד מיליארד מקומות, כולל בפרסומת על השער של אחד המקומונים הירושלמיים השבוע)

ואחריו ללא חשיבות לסדר:

• "כנה" – אין מילה כזו בעברית. התואר הנגזר מ"כנות" הוא "כן". כן, כמו מילת החיוב. תתמודדו.

• "להתמקד על" מתמקדים ב-. אלא אם כן יש לך כוונת ביד.

 

• כתיב מלא במקרים שאין כזה: כול, אים, וכד'.

• החלפה של "אם" ב"עם" ולהיפך.

• ציטוטים משובשים: "כל מילה בסלע" המשפט הוא "מילה בסלע" ולא פחות חשוב ההמשך – "שתיקה בתרי" – שזה בדיוק המצב: אם אתם לא יודעים לצטט תשתקו בבקשה, תודה.

 שני אתרים שקשורים לנושא: "דורבנות" המעולה הוא ביתם של כמה אנשים מופרעים במיוחד שמחדשים חידושים בשפה העברית בחן לא מבוטל. חפשו את "שודד ים" שוכנס" ובכלל, שוטטו לכם להנאתכם. 

השני הוא יותר רציני – בלוג בלשני ושמו "דגש קל".

ועוד קישור אחד שלא קשור לנושא – הרשו לי להפנות אתכם לבלוג של חבר יקר וכותב מצוין : עוז רוזנברג הוא "חמץ גמור".

אה ויש חדש בעמוד "נערת קריאה" (אתם מקבלים עליו התראות במייל? נראה לי שלא… ) check it out