קיבלתי כבר די מזמן מאחי הגאון את הסרטון הזה (יש למישהו מושג איך שמים פה את הסרט עצמו, לא בלינק??) שהגדיר כל כך יפה את המחלה הקשה שממנה אני סובלת.
דחיינות זה לסרוג, לרקום, לתפור, לעשות קולאז'ים.
דחיינות זה לצאת להשקות את העציצים. דחיינות זה לכבס, לבשל, לאפות. דחיינות זה לבנות רהיטים. לצאת למכולת. לראות פרק של סדרה בסטרימינג. ועוד אחד. ועוד אחד.
דחיינות זה לכתוב בלוג.
דחיינות זה לא לכתוב בלוג.
גם תיאוריית סדר העדיפויות ההפוך היא חלק מהסימפטומים של דחיינות: לעשות קודם כל את הדבר הכי פחות דחוף. ככה אני מרגישה כאילו עשיתי משהו ואז אחר כך כשהוא יהיה דחוף אני אוכל לדחות אותו: לצלם מאמרים כבר מתחילת הסמסטר (ולעולם לא להצליח לקרוא אותם) לאסוף חומר לתזה כשיש שתי עבודות סמינריוניות שלא התחלתי.
אז מי שקרא את הפוסט על "שירה" וגם מי שלא ודאי יודעים שזו ממש לא מחלה של המאה ה21, אבל הזמן הזה מזמן כל כך הרבה דרכים חדשות:
דחיינות זה לפתוח ווייינט. לבדוק את הגימייל. לעשות ריפרש. ללכת לפייסבוק. ללחוץ על לינק חמוד שמישהו שם. לבדוק את התמונה של אחיו. לחפש מישהו מהיסודי. לחזור לג'ימייל. לא לענות למייל החדש.
דחיינות זה ALT- TAB.
מה זה אלט-טאב?
אה.
נחמד, גילוי נחמד.
מזדהה מאד.
אהבתיאהבתי
דחיינות זה לקרוא את הבלוג שלך 🙂 במקום …
אהבתיאהבתי
בלוגלי המעפנים לא נותנים לאמבד.
תנסי לפי זה:
http://faq.blogli.co.il/archives/9
אהבתיאהבתי
Procrastinators: Leaders of Tomorrow!
אהבתיאהבתי
מה זה
alt tab?
אהבתיאהבתי