כמה הערות על מחאת האוהלים – כי איך אפשר אחרת…

א. לא רוצה לגור בפריפריה. אני צעירה ורווקה ובכל העולם צעירים חיים במרכזי הערים. זה חשוב לאופי של העיר, לתרבות ולאיזון. שלא לדבר על התחבורה הציבורית במדינה הזאת – שהיתה צריכה להיות במקום הרבה יותר גבוה ברשימת הנושאים של המאבק. אי אפשר להגיע בתחבורה ציבורית מהפריפריה למרכז, נקודה. וכשאני אומרת פריפריה אני לא מתכוונת רק לרכבת מבאר שבע לתל אביב שמושבתת פעם בשבועיים, או לעובדה שאין באמת רכבת מירושלים לשום מקום, אלא גם לפסגת זאב, ארמון הנציב, קרית יובל ועוד שכונות ביחס למרכז העיר – שלא לדבר על אותן שכונות ביחס למרכז הארץ. אבל על זה בהזדמנות אחרת, כי יש עוד המון.

ב. נכון, יש סטודנטים שטסים לחו"ל בחופש (זה אני באמת לא יודעת איך הם עושים), נכון, יש סטודנטים וצעירים שאוכלים בחוץ (רחמנא ליצלן!), נכון, יש צעירים שיוצאים ומבלים. אבל בכל העולם צעירים עושים את הדברים האלה ולא צריכים להתנצל או לחשוב פעמיים. כי הם מרוויחים מספיק כסף – גם בעבודות חלקיות או זמניות, כדי לאפשר להם חיים סבירים ומעלה. וסבירים זה לא לחם עם קוטג', סבירים זה גם קפה בבית קפה לפעמים והופעה בערב עם בירה בבר. זה מה שצעירים עושים. הם לא מבקשים מהממשלה לממן להם את זה, הם רוצים לממן את זה בעצמם מהמשכורת שלהם על עבודה שהם עבדו.

תכל'ס

ג. היתה לי שיחה לפני כמה חודשים עם חברה שגרה בציריך. היא עובדת סוציאלית בחצי משרה ובן הזוג שלה מורה. יש להם דירה שכורה במיקום מרכזי מאד בעיר (אני יודעת כי ביקרתי אצלה אחרי כנס שהייתי בו, לא, לא שילמתי על כרטיס טיסה…), והם היו בטיול בישראל פעמיים ובנסיעה לפאריס (לפחות אחת שאני שמעתי עליה) בחודשים שבין אוקטובר לינואר.

ד. הייתי במאהלים בירושלים ובתל אביב. בירושלים מהערב הראשון בכיכר צה"ל ישבו במעגלים וניהלו דיונים על מה גורם לבעיות ואיך פותרים אותם. פעיל מהמאבק הקודם ב2006 שעובד היום בעיריה בתחום הדיור הסביר וחזר והסביר, ממש חימש את המפגינים במידע. בתל אביב האוירה היא של וודסטוק. כיף חיים, מחצלות, שיעורי יוגה, הודו זה כאן. הם גם ניחנו בהומור משובח, התמונות לפניכם. (השיא – שלושה בחורים מתפננים להם בבריכה מפלסטיק כשלצידם שלט "הגיעו מים עד נפש"). במאהל בירושלים רק מתחיל ההומור לבצבץ פה ושם עם שלטים כמו "מחאת אוהלי הרפאים" ו"מצפה סוס".

ה. הכי עצבנה אותי הביקורת על המאהל בעיקר בהתחלה, שטענה שזה נראה כיף מדי, שהמפגינים שרים ומנגנים בלילה, וזה נראה כמו קייטנה. נכון, במידה רבה זה מה שזה. קחו כמה עשרות צעירים, שימו אותם ביחד בחוץ בקיץ – די מהר הם יתחילו לנגן ולשיר ויהיה להם אפילו כיף. זה לא מוריד בכלום מצדקת המאבק שלהם.

ו. הייתי במאהל בירושלים פעמיים השבוע, בזמן המליאה. יותר מהכל העניין הזה מזכיר מחנה קיץ של תנועת נוער אידיאולוגית במיוחד. בערב הראשון ביקשו מתנדבים שיעזרו לנקות כי מחר יש ביקורת תברואה (!) שמונה ידיים הורמו. לא הרבה ביחס למספר הנוכחים, אבל בהתחשב בזה שחלקם היו ודאי אורחים פורחים כמוני – לא רע. למחרת הגעתי לקראת סוף ההופעה של נועם רותם (המלך!) שנתן הופעה אדירה ומלאת אמפתיה. אחריו עלו מנהיגי המאהל, הסבירו את שפת הסימנים הנהוגה במקום ("הדובר חופר", "מסכים", "מתנגד", "רוצה להעיר"), ופנו להציג את עיקרי המסמך שגיבשו בהתבסס על הדיונים בקבוצות הדיון (שמתקיימות כל לילה אחרי המליאה), ושלחו למאהל בתל אביב להערות והמשך דיון. מוכרחה להודות שלא נשארתי עד הסוף, אבל היה מפעים.

ז. למחרת שמעתי את אנשי המסמך ברדיו אצל ניב רסקין. לא שמעתי את כל הראיון, ואני לא יודעת אם ניתן קרדיט לירושלמים. בשום עיתון אחר לא ראיתי קרדיט כזה. יש רק תלונות על התל אביבים שלא מציעים כלום או דיווחים על דיונים, מסמכים וכו' – תחת הכותרת "מנהיגי המאבק" או עם קרדיט לתל אביב. אחזור ואדגיש: אנשי המאהל בתל אביב הדגישו מראש שהם לא מציעים פתרונות, רק מוחים. הירושלמים הבינו מההתחלה שככה לא עובדים. אני לא מנסה לחרחר פה מלחמה, רק לתת את הקרדיט המתאים, בעיקר אל מול הטענות שהמוחים מפונקים, חיים בסרט ושאר עניינים. נכון, הם גם. אבל לא רק. וזה גם לא אותם אנשים. יש כאלה ויש כאלה (ובטח יש גם וגם).

ח. אחרי הראיון של רסקין עם אנשי המסמך הוא העלה את שלושת הפרשנים שלו: עמית סגל, איילה חסון ושכחתי מי עוד שלום קיטל, שהאשימו את אנשי המסמך שהם נאיביים והדרישות שלהם לא ריאליות ומפוזרות.
ט. אני קצת מסכימה איתם. יש כל כך הרבה סעיפים, שאין סיכוי להצליח לשנות את כולם פתאום, אבל מה לעשות שכולם צודקים??
י. אני נמצאת בהפגנות, במאהל, קוראת עיתונים (בניגוד למנהגי) ולא בטוחה שאני כל כך אופטימית בקשר לכל זה. אומרים שהמבחן האמיתי יהיה במצעי המפלגות לקראת הבחירות, אומרים שהוא יהיה עם תחילת שנת הלימודים כשהסטודנטים יתקפלו מהאוהלים, לא יודעת. אבל אם מכל הדרישות אפילו חלק יתמלאו ויקטינו את החור בבנק – גם זה משהו, לפחות לעת עתה.