פוסט התחבורה הציבורית הגדול!

טוב, היום הזה מוכיח את עצמו כבלתי יעיל מבחינה מחקרית,אז לפחות אנצל אותו להעלות את הפוסט שיושב לי בראש כל-כך הרבה זמן: כל מה שבירברתי למישהו אי-פעם בעניין תחבורה ציבורית, ואולי עוד קצת גם.

כל מי שמכיר אותי בעולם שבחוץ מכיר את העניין הרב / אובססיה / פטיש שיש לי לתחבורה ציבורית בכלל ובירושלים בפרט. לפני כשבוע הייתי בין היוזמים והמארגנים שלההפגנה למען תחבורה ציבורית יעילה והוגנת בירושלים, שזכתה להצלחה מסוימת אך לא מספקת לטעמי (קצת נבלענו ברעש של ההפגנה החשובה והצודקת למען עובדי הקבלן), והנה ההזדמנות שלי לפרוש את משנתי.

הפגנה למען תחבורה ציבורית יעילה והוגנת בירושלים 11.8.11

אין לי רכב פרטי ומעולם לא היה לי, למעט אופניים חצי ממונעים שנגנבו ממני לפני כחצי שנה. כך שיוצא לי להשתמש הרבה בתחבורה הציבורית. זו הדרך היחידה שלי להגיע ממקום למקום. זו חלק מהבעיה עם תחבורה ציבורית בארץ: משתמש בה רק מי שאין לו ברירה אחרת. כל מי שיש לו כמעט-מספיק כסף לקנות אוטו עושה את זה, וגם די הרבה כאלה שאין להם. ברוב הערים המרכזיות בעולם רואים בכל יום אלפי אנשים בחליפות ועניבות נוהרים אל תחנות הרכבת. עזבו את העובדה שאף אחד בארץ לא לובש חליפות – נדיר מאד לראות על אוטובוס בארץ אנשים שנראים אפילו קצת כעוסקים במקצועות חופשיים.

אין לי כוח להתחיל לחפור נתונים מספריים על כל הדברים האלה, אבל קבלו אותם בכותרות: תחבורה ציבורית טובה באמת יכולה להוריד מהכביש אלפי כלי רכב. זה יוריד את מספר ההרוגים בתאונות דרכים ואת זיהום האויר בצורה משמעותית, יחסוך למשק מיליארדי שקלים שמתבזבזים כתוצאה מאיחורים של שכירים שעומדים בפקקים או נתקעים ברכבות מאחרות, ועוד המון דברים טובים. ועוד לא דיברנו על חיבור הפריפריה למרכז.

ביפן יש רכבת שיכולה לנסוע 581 קילומטרים בשעה. אם תהיה כאן רכבת שנוסעת בחצי מהמהירות אפשר יהיה להגיע מירושלים לתל אביב בכרבע שעה.

כשהייתי ילדה הייתי נוסעת לפעולות בצופים באוטובוס. המרחק היה כחצי שעת הליכה (בשבתות היינו הולכים ברגל) וכרבע שעה באוטובוס. בתחנה שבה עוברים שני קוים אפשריים, אני זוכרת שזמן ההמתנה הממוצע היה כחמש-עשר דקות. היום קשה מאוד למצוא בירושלים קוים שהתדירות שלהם עולה על אחת ל20 דקות.

בירושלים רק מפעיל אחד לתחבורה הציבורית: אגד. במשך השנים אגד התגלתה כמפעיל אטום, קר ורע-לב, שלא אכפת לו כהוא-זה מן הנוסעים וכל עניינו הוא להמשיך ולשמר את המונופול שלו. מחירי הנסיעה הבסיסית בירושלים יקרים משמעותית מבערים אחרות בארץ (לשם השוואה: היום עולה נסיעה 6.40 ש"ח, עם אפשרות להחליף קו תוך 75 דקות, בבאר שבע 4.10 בלי אפשרות כזו, לא יודעת כמה בתל אביב היום, בדרך כלל נמוך מירושלים בחצי שקל), אין חופשי יומי, ואין מפה רשמית של קוי האוטובוס (אבל יש מיזם פיראטי לא רע), אין לוחות זמנים רשמיים ואלה שהיו מחולקים פעם בתחנה המרכזית ובאמצעות הדואר הוחלפו באתר מיושן, מה שמקשה גם על משתמשי האינטרנט, ובעיקר על כאלה שאינם מיומנים בשימוש בו. בהתחשב בעובדה שרוב נוסעי התחבורה הציבורית הם קשישים, ילדים, מעוטי יכולת,(וגם צעירים וסטודנטים) ובקיצור -כל מי שאין לו ברירה אחרת – זה חמור במיוחד, כי להרבה מהציבורים הנ"ל גם אין גישה לאינטרנט.

השירות של שליחת אסאמאס וקבלה אוטומטית של זמני האוטובוסים הקרובים יכול היה להיות קרן אור של ממש, אלמלא היו בו שתי בעיות עיקריות: הוא לא תמיד נותן את האופציה המהירה ביותר, וחמור מכך: התוצאות שלו נטולות קשר למציאות. אוטובוסים מגיעים בזמן שדווח רק לפעמים. בדרך כלל הם מאחרים, לפעמים הם גם מקדימים. אוטובוס מאחר זה מעצבן. מאד. אבל גם אוטובוס מקדים זה לא משהו, לפעמים אפילו גרוע יותר, וזה לא כי אני קטנונית: נניח שהייתי אדם אחראי ותיכננתי את נסיעתי כיאות, בקו שמגיע פעם בחצי שעה. הגעתי לתחנה ממש כמה דקות לפני השעה היעודה, וראיתי את האוטובוס חולף על פני עוד לפני שהגעתי. באסה. עכשיו אחכה לפחות 35 דקות לאוטובוס הבא, ואני הרי הייתי בתחנה בזמן, ואפילו לפני! אם אני צריכה להיות בתחנה יותר מ10 דקות לפני הזמן המשוער שבו האוטובוס אמור להגיע, ואז לחכות לו, אם הוא לא הקדים הפעם, את מלוא 10 הדקות של זמן הביטחון, 10 דקות של זמן האיחור הסביר ועוד בין 10 ל30 דקות של זמן איחור לא סביר- כל עניין התכנון מאבד את כוחו לגמרי.

אם הזמן המשוער ליציאת אוטובוסים היה כל 5 דקות ולא כל 20 (במקרה הטוב) – זמן הציפייה המקסימלי כולל הקדמות, איחורים, ומה-לא היה מתקצר ל15 דקות לכל היותר, וחוסך לי לפחות 30-40 דקות מכל נסיעה שהיא.

מחר אמורה להתחיל לפעול הרכבת הקלה. בשנת 1995 הוכנה לראשונה תכנית אב להקמת רכבת קלה בירושלים. העבודות החלו בתחילת שנות ה-2000 אחרי עיכובים ממושכים, ומאז חיינו אינם חיים. כבר בתחילת העבודות החלו שינויים במסלולים ובתדירות של קוי האוטובוס של אגד, בתואנה שזה לקראת הרכבת הקלה, ואני תהיתי: איך אפשר להוריד תדירות של אוטובוסים כדי לייעל רכבת שעוד לא קיימת?

עם תחילת העבודות (סביבות שנת 2002, למיטב זכרוני) יצא קמפיין שכלל שלטים שבהם מובטחים מספרי קרונות, תחנות וקוים, עם תאריך יעד: יוני 2007, ואני התפעלתי כבר אז מהתעוזה שבהתחייבות על תאריך לסיום פרויקט כלשהו בירושלים.

בתחילת שנת 2011 נסגר כליל רח' יפו לתנועה וכל האוטובוסים שנסעו בו בעבר הועברו לרח' הנביאים או עליאש, ומשם לרח' אגריפס. ברחוב אגריפס עוברים היום יותר מ20 (!!!) קווי אוטובוס, ועוד כ7 עוברים בחלקו העליון כדי להגיע לרחובות הסמוכים.ברחוב אגריפס יש מסלול אחד לכל כיוון. במרס השנה החלה הרכבת בנסיעות ניסוי, כלומר: מנפנפים לנו מול העיניים ברכבת שאיאפשר לעלות עליה. רוח רפאים של רכבת .

כל זה בלי להזכיר את הצרות של בעלי הרכב הפרטי: ביותר ויותר אזורים בעיר החניה היא בתשלום, מחסור פיזי במקומות חניה, הסדרי תנועה משתנים ללא הרף בגלל הרכבת ומשלל סיבות אחרות, ועוד.

גם לא דיברנו עדיין על תחבורה ציבורית בהקשר הכלל-ארצי. למשל העובדה שלימודי התואר השני במחלקה שלי באוניברסיטת בן גוריון בנגב מרוכזים כולם בימי שלישי ורביעי. זה מאד נוח לתלמידים, וזה נובע מתכנון ראוי ונכון של המחלקה. אבל אחת הסיבות לזה היא שרוב תלמידי התואר השני ומעלה אינם תושבי באר שבע, וידוע שבימי ראשון וחמישי בלתי אפשרי להגיע לבאר שבע בתחבורה ציבורית, כי כל אמצעי התחבורה מפוצצים בחיילים. (שלא לדבר על השבתת הרכבת – הדוקא מאד נוחה לתל-אביבים- בכל כמה שבועות). נראה לכם הגיוני שאוניברסיטה תצטרך לבנות את הלו"ז לה ע"פ כשלי התחבורה הציבורית?!?!

טוב, אז מה עושים??

בעיקר מקטרים, אין הרבה מה לעשות, כי אין מי שמקשיב ואכפת לו. ובכל זאת יש כמה ארגונים שעושים הרבה. חמש עשרה דקות הוא ארגון של תושבי ירושלים למען תחבורה ציבורית יעילה. מקימו יוסי סעידוב מפרסם טורים מצויינים בMYNET – הפלג האזורי של YNET. ויש גם טופס לתלונה על אוטובוסים, (אם בא לכם להיות מחט בערימת שחת). השתתפתי כמה פעמים באירועים שלהם, וגם במפגש של אגד עם הציבור, לא עזר בינתיים אבל נותן תחושה שעשינו משהו. בשבועות הקרובים יהיו גם קבוצות דיון בנושא במאהלי המחאה השונים, במטרה להביא את התחבורה הציבורית למקום גבוה ברשימת הדרישות. ביום שני הקרוב (22.8.11) יהיה פאנל של "מגמה ירוקה" בנושא תחבורה ציבורית וצדק חברתי ומיד אחריו דיון במסמך. כל זה משעה 19:30 בגן הסוס בירושלים. בכל הפעילויות אפשר להתעדכן בפייסבוק, ויש גם אתר חדש ומגניב לכל התוכן של המחאות והוא בקישור גלוי כי יש לו כתובת מגניבה: ohel.org.il

יאללה מהפכה!