לא יאמן – חזרתי!

כן כן, הבלתי יאמן קרה, הבלוג קם לתחיה.

האמת היא שלא שכחתי אתכם, קוראי החביבים (כל השניים וחצי), והבלוג היה במחשבותי כל הזמן, רק איכשהו לא הצלחתי להביא את עצמי לכתוב. יש כמה טיוטות ורעיונות שמחכים לי מכל השנה (!) שעברה פה בדממה, ונקווה שהם יספיקו כדי להתניע אותו מחדש.

האמת היא שבאופן בלתי מפתיע מה שהחזיר אותי לכאן הוא ספר. ספר שהקריאה בו היתה חוויה שליוותה אותי במשך כמה שבועות (כיוון שהוא NON FICTION ואת זה אני קוראת נ-ו-ר-א לאט…).  הערה קטנה של אזהרה לציניקנים שבכם (שזה כל השניים וחצי, אני יכולה לשער): בפוסט הבא מופיעות מילים כמו "העם היהודי", "תפוצות", מחוייבות"  ושאר ירקות, אבל אתם תעמדו בזה, באמת, כי רוזנר הוא מגניב. אז הנה, קבלו אותו:

שמואל רוזנר : "שטעטל, בייגל, בייסבול / על מצבם הנורא והנפלא של יהודי אמריקה".

ראשית – הערה על העטיפה המעולה, (עיצוב: נועה שניר) משום מה היא עוררה בי אסוציאציה לעטיפת ספר הילדים "בייגלה", אבל כשבדקתי התברר שרק הצבעים מעט דומים, ובכל זאת – נאה.

שנית – עצה לקורא – הספר משופע בסיפורים, דוגמאות וציטוטים, וגם בהערות שוליים, שרובן מפנות למאמרים של רוזנר עצמו בבמות שונות, אך מיעוטן מוסיפות מידע, טבלאות וכד'. יש מי שיכול להתעלם בקלות מהערות שוליים ופשוט לקרוא, אני לא נמנית על החלק הזה של האוכלוסיה, ולכן הדפדוף לסוף הספר סירבל לי מאד את הקריאה. כדי להקל, סימנתי בסימניה נפרדת את המקום שבו עצרתי בהערות, ודפדפתי רק אחת לאי-אלו הערות, או שיננתי את מספר ההערה הבאה שבה אשכרה נוסף מידע חדש…

שמואל רוזנר, היום עיתונאי במעריב, עורך סדרת העיון של הוצאת כינרת- זמורה ועמית במכון למדיניות עם יהודי, היה עיתונאי "הארץ" בארה"ב במשך אי אלו שנים.. הוא פרסם כתבות על יהדות ויהודי ארצות הברית, אחריהן אני לא יכולה לומר שעקבתי, אך בהחלט קראתי אחדות מהן.

את הספר (חצי מחיר באקדמון גבעת רם) התחלתי לקרוא בשבת שבה הנחיתי את משתתפי "מצעד החיים" מקנדה בסמינר בנושא זהות ישראלית ויהודית. בבוקר שבת הנחיתי פעילות בנושא הקשר שלהם לישראל, קשר בין יהודים בעולם, ובלבלתי אותם עם מושג ה"עמיות" – PEOPLEHOOD הערטילאי ובשאלות של הקשר הראוי של יהודי התפוצות לארץ ושל יהודים ברחבי העולם זה עם זה. אחר הצהריים כשפרשתי למנוחת הצהריים פתחתי את הספר לראשונה, והצטמררתי לגלות ציטוטים כמעט מדויקים מנאום הבוקר שלי (שעליו חזרתי, יש לציין, ארבע פעמים עם ארבע הקבוצות השונות…) כבר במבוא לספר.

ברור, אם כן, שמר רוזנר ואני מסכימים בהחלט על חלק גדול מן הנושאים בספר, אך בעיקר על הסיבה לכתיבתו ובעיקר לפרסומו בעברית, והיא הרצון למנוע את ההתנתקות בין יהודי צפון אמריקה והיהודים החיים בישראל: "שהרי אנחנו הישראלים אשמים בהחלט בסעיף האדישות, הבורות וההתנשאות. משום מה, אנחנו מניחים שחובתו של כל ילד יהודי באמריקה ללמוד על ישראל, להכיר את ישראל ולהבין את ישראל, אך איננו מטילים חובה מקבילה על כל ילד יהודי בישראל. איננו שורשים מכל ילד ללמוד, להכיר ולהבין את יהדות אמריקה, ולא רק ללמוד אותה אלא גם ללמוד ממנה". (עמ' 22)

עכשיו קחו נשימה ארוכה, תתעצבנו קצת על ההתקפה שבדברים ואז תחשבו עליהם שוב.

לפני שמונה או עשר שנים, סביר להניח שהייתי מאד מתעצבנת לו הייתי קוראת את הפסקה הזו, אבל בשנים האלה, שבהן אני עובדת  "בעם היהודי" כמו שאני נוטה להגדיר זאת או עם יהדות התפוצות, כמו שגורמים רשמיים יותר יעשו, אני מתחילה לראות את התמונה הרחבה יותר, והיא שאנחנו – כלומר ישראל והיהודים החיים בה – אולי בהחלט מהווים מרכז רוחני, רעיוני, מדיני וכו', אבל אולי גם לא לגמרי. קהילות יהודיות בכל העולם, ובצפון אמריקה בפרט מקיימות חיים יהודיים עשירים, מלאים ופוריים לעתים הרבה יותר מהנעשה כאן.

למי מכם שמגיע מהתחום זו אולי מחשבה לא זרה, לאחרים זה יכול להיות שוק, כמו שהיה לי בפעם הראשונה שהשתתפתי בפרויקט של יהודים מכל העולם.

אם לחזור לספר – שאותו ציטטתי במשך שבועות רבים למגינת לבם של בני המשפחה שלי (חלק הציקו לי שאסיים כבר את הספר ואעביר להם לקריאה, חלק סתם גלגלו עיניים כי חזרתי על עצמי), חלקו עוסק בנושאים שפחות קרובים אלי כמו התפלגות ההצבעה של יהודים אמריקאים בבחירות ועמדותיהם בנושאים פנים אמריקאיים (חור בהשכלה שלי שהתמלא עכשיו מעט), או משפטים של יהודים שנחשדו בנאמנות כפולה, אבל חלקים אחרים ציירו לי תמונה חיה ומפורטת של מגמות שהבחנתי בהן בעצמי בעבודה שלי עם יהודי צפון אמריקה, או שתהיתי לגביהן. כך למשל  האבחנה שאחד המאבקים הכי מרכזיים – המאבק בהתבוללות – הולך ומפנה את מקומו למאבק על מתן חינוך יהודי, עובדה שנובעת (ומגובה כאן בעשרות טבלאות וסקרים) מן הנתון שילדים שנולדו למשפחה מעורבת אך זכו לחינוך יהודי ישמרו על זהות יהודית יותר מילדים שנולדו לשני הורים יהודים אך לא זכו לחינוך יהודי. זה נשמע לכאורה פשוט והגיוני, אבל יש לזה השפעות מרחיקות לכת על התפיסה שלנו את ההתבוללות כאויב נורא.

נושא נוסף שזוכה להתייחסות מאירת עיניים בספר הוא "תיקון עולם" שכשהתחלתי לעבוד עם תנועות נוער אמריקאיות לא הבנתי מאיפה נחת עלי ועם הזמן התברר שהוא לפעמים כל הקשר שיש לאנשים האלה עם יהדות, או כל הקשר שהם מוכנים שיהיה להם. או במילותיו של רוזנר: "מדובר, אם כך, לא בתיקון עולם כביטוי ליהדות אלא בתיקון עולם כנרטיב להישרדות יהודית" (עמ' 103)

אני יכולה להמשיך ולצטט עוד ועוד, אבל חבל, עדיף שתרוצו לקרוא את הספר, גם אם זה יהיה המעשה היהודי היחיד שתעשו השנה.

בקרוב: עדכון מטורף של רשימת הקריאה, ניקול קראוס, גרוסמן החדש (אמאל'ה כתבתי את זה, עכשיו אני חייבת לכתוב עליהם!) ושימו לב ללינקים החדשים בצד, שמתי לב שבמיקום החדש הם נעלמו, אז אצתי רצתי והשבתי אותם (שכחתי חלק ואין להם זכר, אבל הוספתי חדשים), אחרי הכל הם אולי החלק הכי חשוב בבלוג, בינתיים זכיתי מהם לשליש גן עדן ומנוי לסינמטק, ומי יודע מה הלאה!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בלוג, חדש, יהודים, ספרות וספרים, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על לא יאמן – חזרתי!

  1. שלומית הגיב:

    תמיד כיף לבקר אצלך 🙂

    מי כמונו יודע.

    אני תכף מתחילה את השטעטל – בייגל, אז יהיה לנו על מה לשוחח.

    אהבתי

  2. איילת הגיב:

    יקירתי, חזרתך משמחת אותי מאוד

    אם יש משהו שגורם לי בחילה בעולמנו, הלא היא אמריקה, בין אם יש בה קהילה יהודית ובין אם לאו. אי לכך ובהתאם לזאת אדלג לפוסט הבא.

    אבל רק מחשבה קטנה – שליש גן עדן: אילו חלקים ממך תרצי שיגיעו לשם? איך תדעי שהם מהווים שליש? ואולי בכלל המשמעות היא שתהיי מוגבלת להסתובב רק בשליש מהמתחם וכל החתיכים יהיו בשני השליש האחרים? האם לא עדיף להמיר אותו בחופשה בקריביים?

    אהבתי

  3. שלומית הגיב:

    הלינק לבלוג שלי אינו לפוסט הנכון..

    🙂

    אהבתי

  4. רעות הגיב:

    אלירז, ממש מעניין פה
    לקח לי מלא זמן, אך הנה- הגעתי! חושבת אפילו להחיות את בלוג האמהות, אבל משקשקת מפחד על חלק מהדברים שיש לי לכתוב
    ניקול קראוס- מהממת. אני נזכרת בגעגועים בקריאת "תולדות האהבה", ועוד יותר מזה "Man walks into a room" שלדעתי טוב לא פחות

    אהבתי

    • elirazs הגיב:

      גם אני אהבתי אותו, אבל הדעה הרווחת היא שהוא הרבה פחות טוב מתולדות האהבה, אני חושבת שהוא רק קצת פחות טוב 🙂 ויאללה קדימה עם הבלוג שלך, אפילו יש לו קישור אצלי כאן למעלה 🙂

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s